איזנברגר ואח' נ' עבאדה את פטאן בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין ליקויי בניה הקיימים בדירה שרכשו מהנתבעת, המצויה ברחוב ויצמן 29/8 קרית ביאליק (להלן: "הדירה").

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר הוסכם כי התקרה לפסיקת בית המשפט תעמוד על סך של 70,000 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בהתאם לשיקול דעת בית המשפט וזאת לאחר שלבקשת הנתבעת, נחקר המומחה שמונה מטעם בית המשפט על האמור בחוות דעתו.

1.הדירה נרכשה על ידי התובעים, בהתאם לחוזה מכר מיום 20.3.08, וביום 21.5.08 נמסרה לידיהם. לאחר מסירת הדירה בדק אותה מומחה מטעם התובעים אינג' גוכמן (להלן: "מומחה התובעים") והלה קבע כי קיימים ליקויים ופגמים אשר עלות תיקונם עומדת על סך של 131,412 ₪.

בנוסף לחוות דעתו של מומחה התובעים שהוגשה עם התביעה, הגישו התובעים גם חוות דעת שמאי מר אלי סידאווי (להלן: "השמאי") לפיה, כתוצאה מהפגמים והליקויים אשר חלקם אינם ניתנים לתיקון, נגרמה לדירה ירידת ערך בסך של 36,000 ₪.

בגין כל אלו וכן בגין עלויות שהייה בדיור חלופי לצורך ביצוע התיקונים ונזק לא ממוני, הגישו התובעים תביעתם על סך של 202,907 ₪.

2.הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את הטענות בדבר ליקויים וטענה כי בעקבות פניית התובעים עוד בחודש 3/08 ביצעה הנתבעת תיקונים של ליקויים שונים וזאת בהתאם לפרוטוקול ביצוע התיקונים (נספח "א" לכתב ההגנה) המתעד תיקונים שבוצעו עד ליום 9.7.08 (יצויין כי התובעים אינם חולקים על עצם ביצוע תיקון לחלק מהליקויים שנזכרו באותה הרשימה, וזאת על אף שהפרוטוקול אינו חתום על ידם). בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעים חתמו על מסמכים המאשרים את ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, דבר אשר לא צוין על ידם בכתב התביעה.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס אבי גולדשטיין (להלן: "מומחה הנתבעת") אשר קבע כי מרבית הממצאים שבחוות דעת מומחה התובעים תוארו בדרך של הגזמה והפרזה וכי אמנם קיימים ליקויים מינימאליים אשר עלות תיקונם הינה בסך של 6,327 ₪, כאשר לנתבעת, באם תבצע תיקונים אלו, עלותם תהא עוד נמוכה מכך. מומחה הנתבעת חיווה דעתו כי לאור היקף הליקויים הקטן ולאור הוראות חוק המכר, יש לאפשר לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים.

3.בית המשפט מינה מטעמו את המהנדס גל מאיר (להלן: "מומחה בית המשפט") והלה הגיש ביום 29.2.12 חוות דעת מטעמו אשר בה קבע את עלות התיקונים (שלא בביצוע הנתבעת), לסך של 39,380 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין ירידת ערך בשל ליקוים אשר לא ניתן לתקן בסך של 10,000 ₪ ובצרוף מע"מ עלה הסכום הנקוב בחוות דעתו, לסך של 57,280 ₪ כאשר המומחה קבע כי אין צורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים אשר משך ביצועם, יארך כשבועיים ימים.

המומחה השיב לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת והתייצב לחקירה על חוות דעתו.

4.התובעים טוענים בסיכומיהם כי יש לקבל את חוות הדעת של מומחה בית המשפט ולפסוק את סכום התיקונים והשמאות הנכללים בחוות דעת זו. לטעמם של התובעים יש לדחות את כל טענות הנתבעת אשר יפורטו להלן באשר להפחתות מהסכומים שקבע מומחה בית המשפט ויש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעת מומחה הנתבעת.

5.לעומתם, טוענת הנתבעת כי מתשובות המומחה לשאלות הבהרה וכעולה מחקירתו, ישנם פריטים מסוימים שהמומחה קבע כי נפל בהם ליקוי, וזאת על אף שלא הצליח להצביע על תקן קיים שממנו קיימת סטיה. לטענת הנתבעת, בהעדר סטיה מתקן, אין מקום לקבוע ליקוי או אי התאמה. כך למשל בנושא של המרווחים של כלי האינסטלציה מהקירות (סעיף 5 לחוות הדעת וכן סעיף ה' לפרק השמאות); וכך למשל לגבי הצורך בצביעה של צינור השופכין, אשר שני חלקים ממנו הינם בצבעים שונים (סעיף 6.3 לחוות הדעת). ביחס לפרט אחרון זה, הנתבעת מסכימה כי יתכן ויש צורך לתקן את הבדל הצבעים, אולם כופרת בצורך בהחלפת קטע מהצינור וטוענת כי ניתן לעשות זאת על דרך של צביעת הצינור.

כך למשל כופרת הנתבעת בקביעת המומחה כי קיים שיפוע לא תקין במרפסת הדירה (סעיף 9.4 לחוות הדעת) וזאת משהודה המומחה בחקירתו כי לא ביצע הצפה של המשטח, כפי שנדרש לעשות על פי התקן לצורך בדיקת השיפועים. יצוין כי סעיף זה הינו סעיף משמעותי בסך הליקויים שקבע המומחה, שכן מדובר בסעיף שעלות תיקונו היא 12,000 ₪ דהיינו, כשליש מסכום הליקויים שנמצאו.

עוד טוענת הנתבעת כנגד העובדה שהמומחה, מצד אחד קבע עלות לתיקון מדרגה בולטת בסך של 3,000 ₪, ובנוסף גם קבע פיצוי בגין ירידת ערך בשל מהלך מדרגות בלתי תקין, לטעמה של הנתבעת, משיבוצע תיקון המדרגה הבולטת, אין עוד מקום לפיצוי בגין ירידת הערך. לכך השיב המומחה כי גם לאחר תיקון המדרגה הבודדת, תיקון שיש מקום לבצעו על מנת לעשות את המצב שמיש יותר, עדיין מהלך המדרגות אינו תקין ולפיכך, קבע את הפיצוי בגין ירידת ערך (ראה עמ' 11 שורות 23 – עמוד 12 שורה 24).

בנוסף לטענות אלו, העלתה הנתבעת טענות ביחס לסעיפים נוספים, אולם לאור המשמעות הכספית הקטנה שלהם (תיקונים בעלויות הנופלות מ-500 ₪) לא מצאתי לנכון, לאור ההסדר הדיוני לפרט כל אחת ואחת מהן, אולם כל טיעוניה ילקחו בחשבון בפסיקתי דלעיל.

6.השאלה המרכזית שמצויה במחלוקת בין הצדדים הינה השאלה: האם ובכמה יש לכמת את נכונות הנתבעת לבצע את תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה, כנגד סירוב התובעים לאפשר לנתבעת לעשות כן ועמידתם על פסיקת פיצוי כספי.

טענת הנתבעת הינה כי ככל שהתובעים היו מאפשרים לנתבעת לבצע את התיקונים בהתאם לנכונותה לאורך כל הדרך, ובהתחשב בכך שמדובר בליקויים מינוריים יחסית אשר הנתבעת מסוגלת היתה לבצעם והדבר אף נתמך בדעתו של מומחה בית המשפט, מה גם שהתובעים לא הביאו ראיה הסותרת עמדת המומחה בענין זה, היה הדבר מביא להפחתה משמעותית בעלויות התיקונים.
לטענת הנתבעת הפחתת העלויות, לו היתה ניתנת לה ההזדמנות לבצע את התיקונים, היתה עולה לכל הפחות לכדי 30% שכן, אין מחלוקת שכאשר הנתבעת מבצעת את התיקונים, אין מקום לכלול בעלות תיקונם, רווח קבלני. מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי בנסיבות הענין, יתכן ואף לא היתה נושאת בעלות כלשהי מאחר והיתה פונה לקבלני המשנה אשר היו מבצעים את התיקונים במסגרת התחייבותם כלפי הנתבעת, ללא עלות כלשהי, ומשכך יש להעמיד את סכום ההפחתה על שיעור של 50% לכל הפחות.

7.לתמיכה בטיעוניה אלו, מפנה הנתבעת לפסיקה, לרבות פסק הדין שניתן בע.א. 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ (28.2.05), בו בוצעה הפחתה בשיעור של 30% מסכום הפיצוי שנפסק בגין ליקויי בניה, בעיקר בשל אי מתן הזדמנות לנתבעת, קבלן הבנייה, לבצע את התיקונים, וזאת בשל "אי מיצוי שנת הבדק" שכן שם, התביעה הוגשה עוד קודם לסיום שנת הבדק, מצב שבודאי אינו מתקיים בעניננו. כפי שנקבע בפסק הדין, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ובכל מקרה, לא נראה כי שיעור ההפחתה שם מתאים לנסיבות שבפנינו.

כמו כן מסתמכת הנתבעת על הצהרתו של מנהל הנתבעת במהלך הדיון בפני כי עלות התיקונים לביצוע על ידי הנתבעת, תהא פחותה בשיעור של 30%- 50%, הצהרה אשר על אף שלא נכללה בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת ואף לא בתצהיר משלים שביקשה להגיש, נרשמה ככזו בפרוטוקול הדיון מיום 24.4.13 (עמ' 14 שורות 6-8) ועל בסיס הצהרה זו, נתנה הנתבעת הסכמתה להסדר הדיוני.